מה Active Directory מחזיק
ברוב המשרדים שעובדים עם Windows, Active Directory (AD) הוא המערכת שמנהלת את הזהויות (Identity Management): מי העובדים, באילו קבוצות הם נמצאים, לאילו תיקיות ושרתים מותר להם לגשת ואילו מחשבים שייכים לארגון. דרך מדיניות קבוצתית (Group Policy) הוא גם קובע הגדרות בכל המחשבים: סיסמאות, עדכונים, תוכנות והרשאות.
כשעובד מתחבר בבוקר למחשב, לשרת הקבצים, למדפסת ולפעמים גם ל-VPN ולמערכות נוספות, ברוב המקרים מי שמאשר את החיבור הוא AD. בארגונים שעובדים גם עם Microsoft 365, הזהויות האלה מסונכרנות לענן (Microsoft Entra ID), כך שאותו חשבון פותח גם את הדואר ואת המסמכים בענן.
למה זה היעד הראשון של תוקף
מי ששולט ב-AD שולט בארגון. חשבון עם הרשאות מנהל תחום (Domain Admin) מאפשר לגשת לכל שרת ולכל קובץ, ליצור משתמשים חדשים ולשנות הגדרות בכל המחשבים בבת אחת. לכן תוקף שנכנס לרשת דרך מחשב של עובד מנסה כמעט תמיד להבין קודם את מבנה ה-AD, ולמצוא דרך להגיע להרשאות גבוהות יותר (Privilege Escalation).
זו גם הסיבה שאירועי כופרה (Ransomware) גדולים נראים כמו שהם נראים. התוקף לא מסתפק במחשב אחד. הוא משתמש בהרשאות שהשיג כדי להגיע לכל השרתים והמחשבים, ולעיתים גם לגיבויים שמחוברים לאותו תחום. ההבדל בין אירוע מקומי לבין השבתה של כל העסק נקבע לרוב בשאלה כמה קל היה להגיע מהמחשב הראשון לשליטה ב-AD.
איך AD נחלש עם השנים
Active Directory מוקם בדרך כלל פעם אחת, ואז ממשיך לגדול במשך שנים. עובדים מצטרפים ועוזבים, ספקים מקבלים חשבונות לצורך פרויקט, מערכות חדשות דורשות חשבון שירות עם הרשאות רחבות ״כדי שיעבוד״, ומנהלי מערכת מתחלפים. כל שינוי כזה הגיוני ברגע שבו נעשה. יחד הם יוצרים מערכת שאף אחד כבר לא מכיר עד הסוף.
התוצאה מוכרת: חשבונות של עובדים שעזבו ולא נסגרו (נוהל Offboarding), קבוצות מנהלים עם יותר חברים ממה שצריך, חשבונות שירות (Service Accounts) עם סיסמה שלא שונתה מאז ההתקנה, והגדרות ישנות שנשארו כי אף אחד לא בטוח מה יקרה אם ישנו אותן. אף אחד מהם לא גורם לתקלה ביום יום, ולכן הם לא מתגלים עד שמישהו בודק.
מה בודקים בסקר אבטחה של AD
סקר אבטחה ל-Active Directory (AD Security Assessment) הוא לרוב חלק ממבדק חדירה פנימי (Internal PT), ונעשה כמו כל מבדק: בהרשאה כתובה, בהיקף מוגדר (Scope) ולפי כללי עבודה (Rules of Engagement). חלקו בדיקת תצורה (Configuration Review) מתוך חשבון שהארגון מספק, וחלקו בדיקה מנקודת המבט של משתמש רגיל: מה הוא יכול לראות ולאן הוא יכול להגיע. בין התחומים שנבדקים:
- חשבונות בעלי הרשאות גבוהות (Privileged Accounts): מי חבר בקבוצות המנהלים, האם יש חשבונות ניהול נפרדים מחשבונות העבודה, והאם מנהלים מתחברים עם הרשאות גבוהות למחשבים רגילים.
- חשבונות שירות: אילו הרשאות יש להם, מתי הוחלפה הסיסמה, והאם אפשר להחליף אותם בחשבונות שירות מנוהלים (Managed Service Accounts).
- מדיניות סיסמאות ואימות: אורך ומורכבות, נעילה אחרי ניסיונות כושלים, ושימוש בפרוטוקולי אימות ישנים (Legacy Authentication) כמו NTLM.
- סיסמת מנהל מקומי: האם היא זהה בכל המחשבים, או שיש סיסמת מנהל מקומי ייחודית לכל מחשב (LAPS).
- האצלת הרשאות (Delegation) והרשאות על אובייקטים (ACL): הרשאות שניתנו בעבר למשתמשים או לקבוצות ומאפשרות לשנות חשבונות אחרים.
- מדיניות קבוצתית: הגדרות שחושפות מידע רגיש, או שמשתמשים לא מורשים יכולים לשנות.
- שירות התעודות (AD CS): תבניות תעודות שמוגדרות בצורה רופפת ומאפשרות לקבל הרשאות שלא נועדו למשתמש.
- חשבונות לא פעילים: משתמשים ומחשבים שלא התחברו מזמן ועדיין פעילים.
נתיבי תקיפה: איך חולשות קטנות מתחברות
הממצא החשוב ביותר בסקר AD הוא לרוב לא חולשה בודדת אלא נתיב תקיפה (Attack Path): רצף של הרשאות והגדרות שכל אחת מהן נראית סבירה, ויחד הן מובילות ממשתמש רגיל עד להרשאות מנהל תחום. למשל, קבוצת עובדי תמיכה שקיבלה פעם הרשאה לאפס סיסמאות, כולל לחשבון שחבר בקבוצת מנהלים. כל הרשאה לבדה הגיונית, והשילוב פותח דרך.
כלים ייעודיים לניתוח הקשרים ב-AD (Attack Path Analysis) מציגים את הנתיבים האלה כתרשים, וזה מה שהופך את הדוח לשימושי. במקום רשימה ארוכה של הגדרות, הארגון מקבל כמה נתיבים מרכזיים, ולכל אחד את הנקודה שבה הכי פשוט לחתוך אותו.
מה מתקנים קודם
תיקון של AD נעשה בזהירות, כי כמעט כל שינוי משפיע על משתמשים ומערכות. סדר מקובל:
- ניקוי: סגירת חשבונות של עובדים שעזבו וחשבונות לא פעילים, וצמצום קבוצות המנהלים רק למי שבאמת צריך (Least Privilege).
- הפרדת חשבונות ניהול: חשבון נפרד לעבודה מנהלית, שלא משמש לדואר ולגלישה, ומודל שכבות (Tiering) שמונע מחשבונות מנהל תחום להתחבר למחשבים רגילים.
- ניהול חשבונות מנהל (PAM): שמירה מבוקרת של סיסמאות לחשבונות רגישים, סיסמה ייחודית ומתחלפת לכל מחשב (LAPS), והחלפת סיסמאות ישנות בחשבונות השירות.
- אימות דו־שלבי (MFA) לחשבונות ניהול ולגישה מרחוק, והפסקה מדורגת של פרוטוקולי אימות ישנים.
- ניטור והתרעות אבטחה (SIEM / SOC): התראות על שינויים בקבוצות המנהלים, על יצירת חשבונות ועל ניסיונות התחברות חריגים.
כל שינוי כזה עובר תיעוד שינויים (Change Management) ונבדק קודם על קבוצה קטנה. הפסקה של פרוטוקול ישן, למשל, עלולה לעצור מדפסת, סורק או מערכת ייעודית, ולכן מתחילים במעקב אחרי מי שעדיין משתמש בו, ורק אז חוסמים.
AD היברידי והענן
בארגונים שעובדים עם Microsoft 365, AD המקומי לא עומד לבד. הזהויות מסונכרנות ל-Microsoft Entra ID, ומשם נפתחת הגישה לדואר, למסמכים ולמערכות ענן נוספות. המשמעות היא שחולשה ב-AD המקומי יכולה להשפיע גם על הענן, ולפי הגדרות הסנכרון, גם חשבון ענן שנפרץ יכול להשפיע על הסביבה המקומית.
לכן סקר AD מקיף כולל גם את רכיב הסנכרון, את ההרשאות של חשבונות הניהול בענן ואת מדיניות הגישה המותנית (Conditional Access). בודקים שחשבונות המנהלים בענן אינם אותם חשבונות שמסונכרנים מה-AD המקומי, ושמוגדר עליהם אימות חזק.
למה זה תפקיד של מי שמנהל את התשתית
סקר אבטחה ל-AD מייצר רשימת שינויים שנוגעים בכל משתמש ובכל שרת. צוות שלא מכיר את הרשת יכול לכתוב המלצות נכונות, אבל לא תמיד יודע איזו מערכת ייעודית תיפגע מהשינוי, איזה חשבון שירות מחזיק את מערכת הנהלת החשבונות, או מתי אפשר לבצע שינוי בלי לעצור את העבודה.
כאן נמצא היתרון של חברת IT שמנהלת את התשתית ומבינה אבטחת מידע לעומק. היא בודקת לפי מתודולוגיה מוכרת, מבינה את ההקשר של כל ממצא, מתקנת בהדרגה ובאופן מתועד, ומבצעת בדיקה חוזרת (Retest) כדי לוודא שהנתיבים אכן נסגרו. היא גם מכירה את הדרישות של תקנות אבטחת המידע וההנחיות של מערך הסייבר הלאומי לגבי ניהול הרשאות ובקרת גישה (Access Control), ויודעת לתעד את התהליך כך שישמש מול הרשות להגנת הפרטיות, מבקר חיצוני או חברת ביטוח. מאז שתיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות נכנס לתוקף, לשאלה מי יכול היה לגשת למידע האישי בארגון יש משקל ממשי באכיפה.
לסיכום
- Active Directory מחזיק את המפתחות לכל הרשת, ולכן הוא היעד הראשון של תוקף שנכנס.
- עם השנים מצטברים בו חשבונות, הרשאות והגדרות שאף אחד לא מכיר עד הסוף.
- סקר אבטחה ל-AD, כחלק ממבדק פנימי, מגלה נתיבי תקיפה (Attack Paths), שחשובים יותר מכל הגדרה בודדת.
- מתחילים בניקוי חשבונות ובהפרדת חשבונות ניהול, ממשיכים ל-PAM, LAPS ו-MFA, ומוסיפים ניטור.
- כל תיקון נעשה בהדרגה ומתועד, ובסוף מבצעים בדיקה חוזרת.